איטום "הפסקות יציקה" נקרא כך משום שהוא משמש לצורך אטימת החיבור שבין שתי יציקות בטון אשר נוצקו במועדים שונים.
חיבור בין שתי יציקות בטון גורם תמיד להיווצרות סדיקה בינהן עקב תזוזות בין היציקות ועקב התכווצות תערובת הבטון בעת תהליך התקשותה הגורם להיווצרות רווח מיקרוני בין היציקות.
מסיבה זו - במבנים תת-קרקעים ,מאגרי מים או בריכות שחיה יש לבצע איטום מתאים בחיבורים שבין היציקות. איטום זה מתבצע תמיד בחיבור בין היציקה של הרצפה לבין היציקות של הקירות. במקרים אחרים מתבצע איטום זה גם כאשר נוצרת הפסקה במהלך יציקתו של קיר ,אם בתכנון מראש (כמו במקרה של יציקת קירות גבוהים) ואם כתוצאה מתקלה באספקת בטון רציפה לאתר.
נקודת החיבור בין הרצפה לקירות הנה הנקודה הרגישה ביותר לחדירת רטיבות במבנים תת קרקעים. ברוב המכריע של מקרי חדירות רטיבות מתרחשת החדירה דרך סדיקה זו אשר נוצרת תמיד בחיבורים שבין הקירות לרצפה.
על מנת למנוע חדירת רטיבות ממוקד זה נוצרו מערכות אטימה מיוחדות המיושמות כבר בשלב הבצוע של היציקות. מערכות אטימה מסוג זה נקראות לעיתים גם בשמות: "עצר כימי" , "עצר כימי מתנפח", "עצר PVC" או "מסטיק מתנפח". כל המערכות מיועדות ליצור מחסום ומעצור למעבר מים דרך הסדק שבין היציקות.
קיימים בשוק מספר סוגים של עצרים להפסקות יציקה, כמפורט להלן:
1. עצר PVC.
2. מסטיק משחתי מתנפח.
3. רצועות עצר כימי מתנפח.
4. רצועות עצר כימי כנ"ל בתוספת צינוריות להזרקת צימנט אטימה.
להלן הסבר כללי על כל אחת משיטות אלו.
עצר מים מ- PVC
עצר זה הנו פס (רצועה) מ PVC גמיש וחזק אשר מושתל בתוך שתי יציקות בטון הסמוכות זו לזו. העצר מעוגן בתוך תבניות היציקה ויוצר (לאחר התקשות הבטון) מחסום אטום למעבר מים. מכיוון שבטון מטבעו איננו מסוגל להתחבר אל PVC, מיוצרת הרצועה עם בליטות וזיזים אשר מקנים לה אחיזה חזקה בתוך הבטון. העצר מסופק בגלילים , באורך ועובי משתנה. רוחב הרצועה הנפוץ בבניה פרטית הנו כ 20 ס"מ ועוביה כ 4 מילימטר. עובי ורוחב הרצועה משתנה בהתאם לעובי היציקה ובהתאם לעומס המים הצפוי על העצר.
נהוג למדוד את כמות העומס הצפוי בפרמטרים של לחץ המים שיופעל על האיטום. לחץ זה משתנה בהתאם לעומקו של המבנה התת קרקעי וככל שעומקו יהיה גדול יותר, כך יגדל לחץ מי התהום. לפיכך נמדד הלחץ על פי כמות המים הלוחצת על החומר. לדוגמא – עצר PVC בעובי של 4 מילימטר יכול לשאת לחץ מקביל לעמוד מים שגובהו 5 מטר. (הנ"ל מהווה דוגמא בלבד ומשתנה מיצרן ליצרן).
עצרי ה PVC מחולקים לשתי קבוצות
הקבוצה הראשונה הנה של עצרים "חיצונים" אשר מושתלים ביציקות על גבי הדופן החיצונית (ניתן להבחין בקיומם לאחר פרוק התבניות).
הקבוצה השניה הנה של עצרים אשר מושתלים סמוך למרכז היציקה (ולכן גם לא ניתן להבחין בהם לאחר פרוק התבניות).
בשתי הקבוצות קיימים עצרים מסוגים שונים, בעוביים ואורכים משתנים. כמו כן קיימים אלמנטים מיוחדים לחיבורים בפינות במקומות המפגש של כמה רצועות, אנכיות או אפקיות.
החיבור בפינות או בין שתי רצועות שכנות מתבצע בהלחמה עם ציוד מתאים אשר מסופק על ידי היצרנים השונים. קיבוע הרצועות אל תבניות היציקה מתבצע באמצעות מסמרים וחוטי קשירה ובאמצעות תפסנים יעודיים.
רצועות האיטום אשר מיועדות לקיבוע בתוך עומק היציקה דורשות עובי בטון מינימלי של כ 6 ס"מ לעומת אחיזה של כסנטימטר אחד בלבד ברצועות החיצוניות. לפיכך אחיזתן של הרצועות הפנימיות בבטון יותר חזקה. בנוסף-משום היותן קבורות עמוק ביציקה הן גם מוגנות יותר מפני פגיעות מכניות.
לעומתן, הרצועות החיצוניות עוצרות את המים ממש בצד החיצוני של המבנה ולא מאפשרות כניסת רטיבות לעומק הסדק (בעוד שהרצועות הפנימיות עוצרות את חדירת הרטיבות רק בעומק של כ 6 ס"מ). הרצועות החיצוניות רגישות יותר לפגיעות מכניות באתר ובנוסף לא ניתן לרתך עליהן יריעות ביטומניות מחשש להמסת ה PVC.
יתרונות וחסרונות של עצרי ה PVC
יתרונו של עצר PVC הנו בחוזקו הרב ובגמישותו אולם שיטה זו נחשבת למיושנת ויש לה מספר חסרונות וקשיי ביצוע.
שלא כמו בשיטות האחרות אשר תפורטנה בהמשך, עצר זה דורש עבודה רבה יותר משום שהוא מוחדר בשלבי היציקה גם אל הרצפה וגם אל הקירות. (השיטות המתקדמות יותר אינן דורשות כל פעולה בשלב של יציקת הרצפה, אלא רק בשלב הקודם לזה של יציקת הקירות).
קשה לקבע את העצר במקומו על גבי התבנית משום גודלו (כ 20 ס"מ) והעצר נוטה להתקפל ולזוז ממקומו בקלות כאשר יוצקים עליו את הבטון. לעיתים תכופות לא ניתן להשתמש בעצר ברוחב מספק משום שפרט ברזלי הזיון לא מאפשר זאת (הברזלים מפריעים למקם אותו במקום הדרוש) ובלית ברירה משתמשים הרבה פעמים בעצר ברוחב קטן יותר .
ההלחמה בין הרצועות דורשת ציוד מיוחד ועבודה מקצועית. ביצוע חובבני (די נפוץ במחוזותינו), ללא ציוד מתאים ועל ידי קבלני שלד לא מיומנים יכול לגרום לחיבור כושל בין הרצועות ולכשל כללי של כל המערכת.
מגרעתו העיקרית הינה בכך שבתנאים מסוימים המים יכולים לפלס לעצמם דרך בינו לבין הבטון במיוחד כאשר מדובר במי תהום קבועים או כאשר יציקת הבטון שסביבו הינה פורוזיבית או בעלת כיסי אויר/חצץ. עקב התכווצות הבטון בתהליך ההתקשות שלו, נוצר מירווח זעיר בין הבטון ל PVC ומים יכולים לחדור באיטיות ברווח זה.
עצר ממסטיק מתנפח
שיטה זו הינה הנוחה המהירה והזולה ביותר לבצוע. העצר הנו מסטיק משחתי אטום למעבר מים , אשר מסופק בשפופרות (כמו סיליקון) או בשרוולים והנו נוח מאד ליישום.
המסטיק מתנפח בכ 200 אחוז לאחר בואו במגע עם המים וכתוצאה מהתנפחות זו נוצר לחץ פנימי חזק שאיננו מאפשר מעבר רטיבות אל תוך המבנה. המסטיק מתנפח בשלבים : לאחר המגע עם המים אשר בתערובת הבטון מתנפח המסטיק בכ 20 אחוז, בתוך כיממה. לאחר מכן ממשיך תהליך התנפחות הדרגתי שאורך כשבועיים ימים. התנפחות הדרגתית הנה הכרחית משום שיש לאפשר לבטון מספיק זמן להתקשות ולהתחזק לפני התנפחות החומר, שכן התנפחות מהירה וחזקה מדי תגרום לסדיקה ולפרוק חלקי בטון מהיציקה.
אופן היישום פשוט:
בעזרת אקדח סיליקון מניחים פס (רצועה) בעובי אחיד ומהדקים אותו קלות אל הבטון. עובי ורוחב הפס תלוי בעובי היציקה. לדוגמא: ליציקה בעובי של עד 30 ס"מ מניחים רצועת מסטיק בעובי של 15 מילימטר (1.5 ס"מ). יש להקפיד שהרצועה תהיה בסמוך למרכז היציקה או בצמוד לשורת ברזלי הזיון החיצונית (מהצד הפנימי שלה).
זמן ייבוש החומר לפני שפיכת הבטון הנו שעתיים מינימום. ואולם רצוי להמתין זמן רב יותר על מנת לוודא שהמסטיק דבוק היטב אל התשתית. במידה והבטון נשפך בחזקה (ממקום גבוה) יש להמתין 24 עד 48 שעות לפני שפיכת הבטון. במשך זמן זה יש להגן על החומר מפני גשם או רטיבות שתגרום למסטיק להתחיל בתהליך ההתנפחות בשלב מוקדם מדי.
החומר מתאים לשימוש גם לעבודות אחרות, כגון איטום סביב צנרות ואלמנטים חודרים בבטון.בכל מקרה יש להקפיד על שכבת בטון מינימלית בת כ 6 ס"מ בצדדים ו10 ס"מ מעל לחומר. שאחרת שכבת הבטון תהיה חלשה מדי ועלולה להתפקע כתוצאה מהלחץ בעת ההתנפחות.
יתרונות וחסרונות:
חסרונו של המסטיק המתנפח הנו בעומס שמותר להעמיס עליו ואשר הנו פחות יותר מאשר בשאר המערכות. החומר טוב לאיטום תחת לחץ מים נמוך בלבד (כ 0.3 אטמוספירות) ומעל ללחץ זה יש להשתמש בחומר זה אך ורק בתור חומר עזר להדבקת מערכות עצרים אחרות (כגון עצרי PVC או עצרים מתנפחים אחרים). לפיכך אין להשתמש בעצר זה בלבד במערכות איטום תת קרקעיות עמוקות במיוחד כאשר קיים חשש להמצאות מי תהום או כאשר תנאי הקרקע אינם מאפשרים חילחול מהיר של מי הגשמים.
מחירו של החומר זול וקלות הבצוע מפחיתה גם את עלות העבודה. מכיוון שהחומר דביק ניתן ליישם אותו בקלות יחסית גם על גבי קירות ותקרות.
בנגוד למספר פירסומים סותרים, ראוי לציין כי החומר נדבק היטב על גבי תשתיות יבשות או לחות אך איננו נדבק לתשתיות לחות מאוד או רטובות. מומלץ להמתין לייבוש הבטון או לבצעו על גבי תשתית מעט לחה. חשוב להזהר מהזרמה חזקה מדי של תערובת הבטון על גבי העצר שאחרת הוא עלול לזוז ממקומו.
עצר כימי מתנפח
עצר זה מסופק ברצועות ברוחב של כ 2.5 ס"מ אשר מחוברות אל תשתית הבטון באמצעות מסמרי פלדה, פריימר או מסטיק מתנפח (על פי הוראות היצרנים השונים).
העצר מתנפח בכ 300 אחוז לאחר בואו במגע עם המים אשר בתערובת היציקה. פעולת ההתנפחות מתבצעת באופן הדרגתי ובמשך מספר ימים על מנת שלא להפריע לתהליך ההתקשות של הבטון ובכדי שלא לגרום לסדיקה ולפרוק חלקי יציקה.
החומר חוזר לנפחו המקורי במצב יבש אך חוזר ומתנפח לאחר מגע מחודש עם רטיבות. חדירת הרטיבות גורמת להתנפחות החומר וככל שזו גדולה יותר כך גדל הלחץ על האזור שבו החומר כלוא וכתוצאה מכך נוצר הידוק ואיטום טוב יותר. החומר חזק ושומר על חוזקו ועל תכונות האיטום (הצפיפות) שלו גם כאשר הוא נמצא בנפחו המקסימלי.
העצרים הכימים עשויים מחמרים שונים כגון פוליאוריטן, גומי הידרופילי, EPDM ובנטונייט. כולם טובים ולכולם תכונה זהה של הגדלת נפחם לאחר בואם במגע עם מים. אורך החיים של העצרים איננו מוגבל והם מסוגלים לשמור על מחזוריות ההתנפחות וההתכווצות ללא הגבלה. כושר עמידתם בלחצי מים גבוה ביותר ועומד על כ 3.0 אטמוספרות (כ 30 מטר עומק).
חיבור הרצועות אל התשתית מתבצע על פי הוראות היצרנים השונים ואיננו זהה.
לחלק מהעצרים דופן דביקה , חלק אחר מודבק על גבי פריימר משחתי ואחרים באמצעות מסטיק מתנפח (שהנו אותו המוצר שעליו דובר בסעיף הקודם). כל היצרנים ממליצים על חיבור נוסף אל התשתית באמצעות מסמרי פלדה במרחקים של כ 30 ס"מ.
הכנת התשתית לפני הצמדת העצר הכימי מתבצעת באמצעות החלקת הבטון במל`ג או שפכטל במקומות המיועדים למיקום העצר. את ההחלקה יש לבצע מיד לאחר יציקת הרצפה , בעוד התערובת טריה. משטח מחוספס, בעל בליטות או ביצבוצים של אבני חצץ יקשה על הצמדה טובה של העצר אל תשתית הבטון. לפני הצמדת העצר (לאחר התייבשות היציקה) יש לנקות את השטח באמצעות מברשת פלדה ולהסיר מי-מלט, אבק ולכלוך.
יש להגן על העצרים מפני גשם או רטיבות כלשהיא בטרם יציקת הבטון שאחרת יחל תהליך ההתנפחות מוקדם מדי. מומלץ לאפשר לפריימר או למסטיק המתנפח (המשמש כדבק) להתקשות לחלוטין לפני תחילת עבודות היציקה. זמני ההמתנה משתנים בהתאם ליצרנים השונים אך בכל מקרה מומלץ לקחת טווח בטחון ולא להתחיל בשפיכת תערובת הבטון מוקדם יותר משעתיים. שפיכת הבטון צריכה להתבצע ממרחק סביר ולא מגובה רב על מנת שלא לגרום להזזת העצר ממקומו.
המערכת המומלצת הנה זו המשלבת את הצמדת העצר באמצעות מסטיק מתנפח. מסטיק זה מסייע מאוד במילוי חללים מתחת לעצר כאשר תשתית הבטון איננה חלקה ומסייע להתגבר על מקומות קשים להצמדת העצר.
מכיוון שיישום החמרים משתנה במקצת מיצרן ליצרן יש לוודא יישום מדוייק על פי מפרטי הבצוע השונים ואין לערבב מוצרים של יצרנים שונים.
כאמור לעיל, השיטה של עצר כימי מתנפח בתוספת מסטיק מתנפח (או פריימר משחתי) הנה השיטה הטובה ביותר מבין כל השיטות המוזכרות לעיל והינה גם שיטה נוחה מאוד לבצוע.
עצר כימי מתנפח עם צנוריות הזרקה
עצר כימי זה מרכב מצינורית הזרקה קשיחה אשר צידה החיצוני מכוסה בגומי הידרופילי מתנפח. בנוסף ממוקמים על גבי הצינורית שסתומים חד-כיווניים המשמשים להזרקה של צימנט אטימה. חתך הצינורית הנו בצורת משולש כאשר הגומי ההידרופילי מצפה את שלושת הצלעות.
תיפקודו הראשוני של העצר הינו יצירת מחסום אטום כמו בעצר המתנפח המקובל (המתואר בסעיף הקודם).
צינורית ההזרקה והשסתומים משמשים לצורך הזרקת צימנט אטימה נוזלי למקרה של כשל עתידי באיטום. לשם כך מחוברות אל העצר ומושתלות ביציקה מספר צינוריות נוספות אשר קצותיהן מעוגנות על גבי הקירות. בבוא הצורך ניתן להרכיב על קצות הצינורות פיות הזרקה ולהזריק דרכן את תערובת האיטום אל תוך העצר. התערובת המוזרקת מרכבת ממלט מיקרוני אשר בעת ההזרקה יוצא מהעצר דרך השסתומים וממלא חללים בבטון ו/או סדקים בין היציקות.החומר יוצר אטימה מלאה כנגד מעבר מים אל תוך המבנה. ניתן להשתמש בצינוריות אלו לבצוע הזרקות נוספות בשלבים מאוחרים יותר במהלך חייו של המבנה.
תהליך העבודה עם מערכת זו מרכב יותר משאר השיטות:
לאחר יציקת הרצפה יש לבצע החלקה של השטח המיועד להדבקת העצר. ההחלקה מתבצעת באמצעות שפכטל או מלג` ובעוד תערובת הבטון עדיין טריה.
העצר תפוס למקומו באמצעות תופסני-פלסטיק מיוחדים המורכבים בנפרד אל התשתית לפני הדבקת העצר. תופסנים אלו מאפשרים גם את הרכבת העצר בסמוך למועד היציקה ללא סכנת חשיפתו של העצר לתנאי גשם, רטיבות או לחות).
חומר ההדבקה של העצר הנו מסטיק מתנפח אשר מיושם בעובי של כ 5 מ"מ וברוחב של כסנטימטר אחד. לאחר יישום המסטיק יש להמתין זמן מה להתקשותו החלקית (כמחצית השעה) ואחר כך להצמיד את העצר על גבי המסטיק (והתופסנים) ולהדק אותו אל התשתית. (אין לבצע חיזוק במסמרים משום שאלו יחוררו את העצר).
המערכת מסופקת עם צינוריות-הארכה אשר מקובעות מבעוד מועד על גבי תבניות היציקה של הקירות, על פי המיקום המתוכנן. בקצות הצינוריות מוכנסים פקקים. עם תום היציקה יראו רק הפקקים על גבי הקירות של המבנה. בשלב מאוחר יותר, במקרה של כשל באיטום- ניתן להחדיר פיות הזרקה במקום הפקקים ולהזריק את חומר המליטה הנוזלי אל תוך העצר.
שיטה זו מסובכת יותר לבצוע ויישומה דורש מיומנות רבה ולפיכך הינה פחות נפוצה לשימוש. יתרונה הבולט הנו באפשרות לתיקון ליקויים באיטום במקרה של כשל בעצר הכימי המתנפח, או במקרה של כשל המתרחש זמן רב (שנים) לאחר סיום העבודות.
חומרי איטום להפסקות יציקה ויצרנים
להלן רשימה חלקית של מספר חומרים ויצרנים לענין איטום הפסקות יציקה.
עצרי PVC מסוג Sika Waterbars
עצרי PVC תוצרת הארץ, חברת מרום
מסטיק משחתי מתנפח על בסיס פוליאוריטני מסוג Sika Swell S
מסטיק משחתי מתנפח הידרופילי מסוג Ultra seal 201של Adeka(בי גי פולימרים)
פריימר משחתי מסוג Paramastik מחברת Mameko (ח.ג.י.י.)
רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס EPDM ופולימרים מסוג Sika Swell P
רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס EPDM ופולימרים מסוג Sika Swell profile
עצר כימי מתנפח על בסיס גומי הידרופילי מסוג Adeka Ultraseal
רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס בנטונייט מסוג Superstop מחברת Mameco (ח.ג.י.י.)
רצועות עצר כימי על בסיס בנטונייט Quellmax
עצר כימי עם צינוריות הזרקה מסוג Sika Injectoflex
צינוריות הזרקה מסוג Predimax
סיכום
השיטה הנפוצה והכדאית ביותר במקרה של איטום הפסקות יציקה הנה שיטת העצר הכימי המתנפח ובתוספת של מסטיק מתנפח. שיטה זו מבטיחה איטום יעיל לתקופה של עשרות שנים והינה בהחלט מספקת לצרכי בנייה פרטית קונבנציאונלית.
במבנים אשר מצויים בתוך מי תהום או במבנים אשר מצויים עמוק באדמה (כגון בחניונים תת קרקעים), כמו גם במאגרי מים ובריכות שחיה – כדאי מאוד לשקול את בצוע האיטום בעצר כימי עם צינוריות הזרקה ולהמנע מבעיות לטווח שנים ארוך.
במקרים של בניה לא עמוקה וללא מי תהום ניתן גם להשתמש בעצר הכימי המשחתי או בעצרים מ PVC. אך כאמור- עדיף העצר הכימי בתוספת מסטיק משחתי מתנפח.
כל האמור לעיל מהווה סקירה חלקית בלבד של סוגי העצרים הנפוצים. על מתכנן המבנה (האדריכל) לקבוע את סוג העצר בהתאם לתנאי השטח, הקרקע וסוג הבניה. בכל מקרה יש להיוועץ עם יצרני החמרים השונים ולבצע את העבודה על פי המפרטים הטכנים של כל יצרן ויצרן. יש לזכור כי כשל בבצוע אטימה זו גורם בהרבה מקרים לצורך בבצוע איטום מרתפים או מקלטים מבפנים, מה שכרוך בהוצאה כספית כבדה.